בקרו אותנו

                 


 02-6408203  
 yglick@knesset.gov.il 
  English 

פעילות ציבורית



חיפוש :

פאנל לציון רצח רבין

21/11/2017
להלן הדברים שאמרתי בפאנל:

"הייתי בן 30 והייתי אז (ברצח רבין) מורה, וחשבתי אז שכל החיים שלי אני אמשיך להיות מורה.

כשהחל תהליך אוסלו, לא הצבעתי עבור רבין אבל בהחלט אמרתי שצריך לתת לזה סיכוי. עוד באותו לילה נסעתי בין אלון שבות לירושלים, ונסענו בתוך בית לחם, עוד לפני שפרץ ה'שלום' יכלנו לנסוע שם והיו שם הרבה אנשים עם דגלי פלסטין שמחים ורוקדים ברחובות, אני זוכר ואמרתי: איזה יופי לראות אנשים שמחים. לא כל מי שגר באלון שבות חשו את אותם התחושות, ואני אמרתי: 'בוא ניתן לזה צ'אנס', יש פה סיכוי גדול.

לצערי, בכמה שנים שלאחר מכן, התפכחה המציאות מול הפרצוף שלנו, וכנרצח לך שכן ועוד שכן ועוד שכן, אני זוכר מאוד חזק את הפיגוע שבו נרצחו חיילים בצומת בית ליד, כי בשבילי זה היה הדרך שבה נסעתי לתיכון במדרשיית נעם בפרדס חנה.

20 חיילים נרצחו בשני פיגועים קשים, בצומת בית ליד. ופתאום אתה מבין שיש עשן שחור בעיניים, ושיניתי את דעתי. הפכתי להיות מהמפגינים נגד ההסכם הזה, השתתפתי בחלק לא קטן מההפגנות, שבו קראנו לשלטון לחשוב עוד פעם על מה שנעשה.

והתחושה היתה שלא שומעים אותנו, לא מקשיבים לנו ומתייחסים אלינו כאל אבק שאפשר לדרוך עליו, אבל אז אתה מורה בישראל, ואתה יודע שמישהוא שמזוהה עם המחנה שלך, עשה משהוא נורא ואיום, מאוד פשוט להגיד שזה היה איזה משוגע, חריג, עשב שוטה, ככה היינו פותרים את הבעיה, היינו באים לבית ספר והיינו אומרים: זה היה מישהוא שולי.

לאחר מכן אפשר להגיד: בכלל זה לא הוא, זה השב"כ עשה את זה.

אבל זה לחפש חיים קלים. כשאתה נמצא במחנה שבו אתה יודע לפחות בתחושה שלך שאתה במחנה הצודק, שהדרך שלך נכונה והמאבק שלך היה צודק מאין כמותו, ומישהוא שמזוהה אתך עשה מעשה נורא ואיום שאין לו שום הצדקה, וכל נסיון להצדיק אותו צריך למגר באיבו, אז באותו לילה מהשעה עשרה לעשר ברגע שקיבלנו את הטלפון ושמענו את הידיעה הראשונה, והתחילו להגיע שמועות: פצוע קל, פצוע בינוני, וההודעה של איתן הבר: שלא רק ממשלת ישראל הוכתה בתדהמה, ואני זוכר את אותם שיחות עד אמצע הלילה, מה אנחנו עושים עם זה מחר בבוקר בבית הספר.

אני גרתי אז בעתניאל ומנהלת בית הספר שלנו היתה באלון שבות,  ובילינו בלילה שחות טלפון ארוכות ארוכות איך אתה מגיע מחר לבית הספר ואומר לתלמידים שלך שמישהוא שמזוהה עם הדרך שלך ובמאבקים שלך הצודקים, של חברים שלך שנרצחו על תכנית שבו הממשלה שלך דרסה אותך ודרכה עליך, עשה דברים שהוא חצה את הקווים ואולי גם אתה יש לך אשמה בזה.

אבל לא התכוננו לזה שמאותו רגע אנחנו נוכרז שכולנו רצחנו, ונוכרז שכולנו אשמים במה שקרה.

בכל אופן, אני זור את אותם שעות בשיחות עד שתיים בלילה ולמחרת בבוקר פתחנו את השיעורים אחרי שהכנו את הכל, ועדיין היה קשה מאוד לבוא לכיתה, לשבת עם תלמידים, ולשכנע אותם שנפל דבר בישראל.

מאוד קל כשאתה במחנה אחד ואת היודע שהמחנה השני הוא זה שרצח, ואתה יודע שאתה בסדר ואתה מסתובב עם מצפון נקי, אבל כשזה במחנה שלך, שם זה המבחן הגדול של האדם לדעת שמישהוא אצלך עשה זאת. אפשר להגיד: הוא לא במחנה שלי, יש לו כיפה שחורה או הוא לא במחנה שלי, הוא גר בהרצליה, אפשר להגיד כל מיני דברים, אבל דרכו של המחנך היא קודם כל להציג את האמת ולא לחפש את התרוצים שעוזרים לך להתחמק ולטאטא מתחת לשטיח, אלא להתמודד עם המציאות כפי שהיא.

אני פחות אוהב לעסוק ברבין האיש,  כי הוא פחות משמעותי לי ביום הזה, וכמובן אני לא הכרתי אותו באופן אישי, לא היה לי שום קשר אז לפוליטיקה ולא ליצחק רבין, ולכן פחות אני יעסוק באיש כבן אדם ובכל זאת אגיד 2 דברים לטוב ולמוטב.

לטוב – לא יודע כמה מכם יודעים, וזה אפילו נשמע הזוי, יצחק רבין היה אש ממשלה בגלגול הראשון בשנות השבעים, ובשנת 1977 הוא היה ראש ממשלת מעבר, ואז פרסם העיתונאי דן מרגלית את ה'פשע' הנורא: לאשתו של יצחק רבין, היו 2000 דולר בחשבון בנק פרטי בארצות הברית. כסף שהיא הרוויחה כדת וכדין. רבין היה שגריר תקופה מסויימת בארצות הברית, והיא פתחה חשבון בנק והפקידה שם אלפיים דולר, לא גנבה, לא שדדה, לא מכרה חמגשיות, לא כלום. רק הפקידה אותו בבנק, באותו זמן היה אסור לאזרח ישראלי להחזיק דולרים בחו''ל. מה היתה התגובה של יצחק רבין? הוא התפטר מהיותו ראש ממשלה.

שמעתם? לא הוא חטא, אשתו עשתה משהוא שהוא בניגוד לנהלים, לא פלילי לא שום דבר. נדמה לי שבחיים הפוליטיים, בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לכנסת נותנים לנו דבק מרוח על הכסא, וקשה לקום ותמיד אפשר למצוא המון תרוצים "זה לא אני זה היא".

גם אדם הראשון כשהוא אכל מעץ הדעת הדבר הראשון שהיה לו להיד "זה לא אני זה היא". ולכן בענין הזה יש פה יושר פוליטי ממדרגה ראשונה.

הנקודה המורכבת – אני לא זוכר את רבין כעניו וצנוע, להפך – אני זוכר עד היום הזה, מאוד היה לי קשה נאום הבחירות של רבין כשהוא נבחר ב 1992.

היתה מערכת בחירות לא פשוטה והוא נבחר. ואז הוא כינס את הציבור ועמד ואמר: "אני אחליט" "אני אנווט" אני ואני ואני. עד היום אני לא אשכח את זה, נדמה לי כתלמיד של ישיבות שלימדו אותנו כל הזמן שמלך צריך לכתוב לו ספר תורה, "ולא ירום לבבו", אמנם רבין לא היה מחוייב לעולם הרוחני שלי, לעולם הדתי שלי, לעולם הקיומי שלי, אבל אני זוכר את זה כמשהוא שהיה מאוד מצמרר כשבמקום להגיד "תורה רבה ריבונו של עולם שבחרת בי אני אשתדל להיות שליח נאמן" התחושה שלי היתה לא פשוטה לי.

אצלי הדמוקרטיה היא חלק מהזהות שלי. אני נוהג לומר "דמוקרט-יה" כלומר – אצלי זה לא איזה כלי – זה חלק מהאמונה שלי. תפיסת עולם יהודית אמונית.

"האיש הכי מסוכן במזרח התיכון, לפחות על פי משטרת מחוז ירושלים, הוא ג'ינג'י מזוקן וגבה קומה עם מבטא אמריקאי קל" – אני הבן אדם היחיד  אי פעם שלא טוקבקיסט הזוי כתב עלי שאני האיש הכי מסוכן במזרח התיכון, מדינת ישראל, מפקד המחוז של ירושלים, קבע שאני האיש הכי מסוכן במזרח התיכון.

למה? כי העזתי, לבקש שיאפשרו ליהודים לעלות להר הבית בלי להיות קורבנות לאלימות. העזתי לנהל מאבק לגיטימי וחוקי, מעולם לא הפרתי אף הוראה של אף שוטר, לא חוק ולא הוראה, שוטר שאמר לי תלך יותר מהר או יותר לאט, תלך מפה תלך משם, תמיד – כל מה שאמר לי השוטר עשיתי.

אבל – העזתי לנהל מאבק חוקי, שבעקבותיו, קציני משטרה שיקרו בבית משפט, הוציאו עלי עדויות שקר, וקבעו שאני האיש הכי מסוכן במזרח התיכון, קביעה רשמית של משטרת ישראל.

אני אומר לכם שזה תחושה לא פשוטה, כשאתה מרגיש שאתה מנהל מאבק חוקי, לגיטימי, מקפיד קלה כבחמורה, נאבק על זכויות אדם, נאבק על שוויון, נאבק על כל הדברים של כבוד האדם. אמנם בכל התיקים הראייתיים ניצחתי, אבל בכל התיקים שבהם לא צריך ראיות, וזה מילה שלך מול מילה של השוטר, אומר השופט של מכיר אותך ולא פגש אותך מעולם, אומר: תשמע, אתה באופן עקרוני שור מועד. ולכן  -אני מאמין לשוטר.

איך הוא יודע שאני שור מועד? כי בפעם הקודמת גם השוטר אמר שאני האיש הכי מסוכן במזרח התיכון, אז אם השוטר כבר אמר את זה שלוש פעמים, אז בטוח שאני שור מועד.

הדבר הזה לצערי התגלגל לכך שאני כמעט שילמתי בחיי, השבוע לפני שלוש שנים, היה נסיון לרצוח אותי. הנסיון לרצוח אותי נבע לא כי הערבי שרצה לרצוח אותי הכיר אותי, הערבים שהכירו אותי בהר הבית ידעו שאני מתפלל אתם ביחד, אומר שלום ודואג להם, ומביא תרומה למישהוא שיש לו ילד נכה, ולשוטר שאין לו כסף.

אבל הערבי הזה שמע את השוטר שאמר שאני האיש הכי מסוכן במזרח התיכון, אז אפילו אם שוטר אומר את זה, אז וודאי שהערבים יגידו את זה, ולכן ממילא הוא קדוש ואבו מאזן ישלח למשפחתו מכתב ניחומים, שהאיש הקדוש הזה ניסה לרצוח אותי.

ברוך ה' הבוקר בדקתי בויקיפדיה ואני חי, וברוך ה' תודה לקב"ה אבל אני כן חושב שיש כאן מסר מאוד חשוב.

עד היום בפוליטיקה אנשים פוגשים אותי ואומרים: איך שינית את דעתך? אז אני לא שיניתי את דעתי.

לפני 10 שנים פרסמתי מאמר בהארץ שמדבר על פלורליזם. אבל אנשים מופתעים כי הרי הייתי בעד הר הבית, אז בטוח שאני קיצוני, ואם אתה קיצוני, איך יכול להיות שאתה פלורליסט?

אז ברוך ה' בהרבה דברים כן שיניתי את דעתי, מותר לשנות את הדעה. אני לא מזדהה עם אנשים שאומרים: "אני 20 שנה לא שיניתי את דעתי" אז הגיע הזמן שתשנה את דעתך.

אבל, במאבק שלי, אני מציע לכולנו ללמוד את הלקח של הדבר הזה, כשאתה מנהל מאבק לפעמים אתה עומד מול הרבה אי צדק, והתחושה היא לא פשוטה, והיו לי הרבה ימים של בדידות, אבל ברוך ה' גם בימים האלה את היודע שהקב"ה אתך, אם אתה פועל לפי המצפון שלך, אז בסוף הוא יתן לך את שכרך.

כל אחד מאיתנו, הוא לפעמים תלמיד ולפעמים מנהיג, ויש לי 2 מסרים – אחד לתלמיד ואחד למורה, שזה המסרים שאני לוקח מרצח רבין:

הדמוקרטיה זה אחד מהאמונות שלי, ובדמוקרטיה יש שני דברים: מצד אחד חובה על התלמיד וחובה על העם לקבל כל החלטה שהתקבלה כדין וכחוק. בין אם אוהבים את זה ובין אם לאו. כל אדם מחוייב לכללים, כל אדם מחוייב לחוק, כל אדם מחוייב להחלטות דמוקרטיות שהתקבלו.

מצד שני – בעייני רבין היה המנהיג הכי גדול של מדינת ישראל והמנהיג הכי נורא של מדינת ישראל. הוא היה הכי גדול כי הוא היה הרמטכ"ל של מלחמת ששת הימים. אבל הוא היה הכי נורא כי רבין הוא ראש הממשלה היחיד שבתקופתו נרצח ראש ממשלה. כל מורה וכל חניך צריך לדעת – המנהיג צריך לדעת מהם גבולות הגזרה ואסור לו לקבל החלטות שהציבור לא יכול לעמוד בהם".

לצפיה בדברי בפאנל:


טואול - בניית אתרים באינטרנט