בקרו אותנו

                   


פעילות ציבורית



חיפוש :

מסע נשים עושות שלום בבית שאן

להלן הדברים שאמרתי בפני הנשים במסע בבית שאן:

שאלו אותי הבוקר: מה אתה הולך להגיד להם?

אנחנו צריכים לשנות את השאלה, כשאתה הולך לפגוש אנשים אתה לא שואל את עצמך מה אתה הולך להגיד להם, אני קודם כל רוצה להגיד שאני בא לראות ולצבור המון כח ועוצמה מכם. באתי להתבשם ולהסניף אתכם.

באתי לשמוע ולחוש את אותם עוצמות אדירות שיש פה במקום הזה. ובאמת כשיצאתי לדרך הבוקר לא ידעתי מה אני הולך להגיד לכם, אבל אני רוצה בכל זאת לשתף אתכם: הבוקר, לפני שבאתי לכאן, הייתי באירוע נפלא בירושלים, באו מכל רחבי הארץ, יותר מאלף כהנים, בברכת כהנים, כולם עטופים לבן, ומה יש להם להגיד? יאר ה' פניו אליך, וישם לך שלום.

ואז אני מגיע לעיר אחרת, לבית שאן, אלף נשים, מכל רחבי הארץ, עטופות לבן, ומה הקול שהם משמיעות? שלום!

נשים עושות שלום, נשים משמיעות שלום, נשים נושאות שלום, נשים נושמות וחיות שלום.

אתן נשים מדהימות.

כן, אנחנו בחג הזה המיוחד הזה, של חג הפסח, בחג הזה אנחנו כמובן מציינים את יציאת מצרים, וחכמינו אמרו שבזכות נשים צדקניות יצאנו ממצרים, מה זה צדקניות? שהן הקפידו על נטילת ידיים? לא. שפרה ופועה כנראה היו מצריות בכלל. הן שמעו על מעשה בלתי מוסרי ואנושי של להשליך תינוקות לים, והן מילדות, הן נותנות חיים, הן הפרו את הצו הבלתי חוקי בעליל הזה, בזכות הקול הנשי הזה יכולנו לצאת ממצרים.

גם משה המנהיג שלנו, קיבל את התפקיד רק אחרי שהוא יצא החוצה, הוא ראה עוול, הוא ראה שני עברים רבים הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי, הוא ראה נשים שסובלות מרועי צאן גברים, לא היו יהודים, זה היה התחלת השליחות. להגיד שאי אפשר להמשיך עם עוול, בשביל זה הוא היה לנו למנהיג.

אבל בחג הזה אנחנו גם קוראים את הספר האהוב עלי שיר השירים, שיר שכולו אהבה, האלוהים שמו שלום, אבל בשיר יש מאהב ואהובה, למאהב הדוד קוראים שלמה, וגם לרעייה יש שם, כמה מפתיע, מה שמה? שולמית. שובי שובי השולמית. אם כן -שלום עם שלום עם שלום.

וכמה מפתיע שאנחנו עושים את האירוע הזה כאן בבית שאן שהסמל של העיר הזאת הוא עץ התמר, בספר שיר השירים האישה נדמת לתמר "זאת קומתך דמתה לתמר" במה היא דומה לתמר? אז אומר המשורר היא כמו מגדל הצופה פני דמשק. היא איננה מסתכלת רק בטווח הקרוב, יש לה את העוצמות להסתכל למרחוק, לראות רחוק, לצעוד רחוק, להאמין רחוק.

לפני שאני רוצה לסיים את דברי אני מבקש להזכיר 2 נשים שביקשתי להזכיר אותן: אחת היא אשה גדולה שנפטרה לפני כשנה, שמה במבי שלג, השבוע כתב בעלה דברים מאוד עוצמתיים עבורי: השנה אנחנו נחגוג 50 שנה למלחמת ששת הימים, מצד אחד יהיו כאלה שיחושו את תחושת הישועה הגדולה שהביאה המלחמה, בעקבות החשש הגדול שהיה לפניה, כמו כן, יחושו כאלה, את ההתרגשות לחיבור המחודש לחבלי המולדת העתיקים. מצד שני – יהוו כאלה שיציינו שהשנה הזו מזכירה לנו שבארץ המשוחררת יושבים בני אדם נטולי חירות ואזרחות. ומה הטרגדיה שלנו? שיורת ויותר אנשים מתקשים לחיות את החיבור בין התודעות האלה.

כן – זאת הבעיה שלנו. שאנחנו מתקשים לחוש אהבה לארץ הזאת, ולחשוב שאם אתה דואג לאותם אנשים שהם חסרי חירות, כאילו זה פוגע באהבה שלך לארץ הזאת, לא ולא!

האהבה לארץ הזאת נתנה לנו כחלק מהצו של יציאת מצרים, אתם ישבתם במצרים – אתם ידעתם את נפש הגר – אתם אמורים להבין – לא הקמנו פה עוד מדינה כדי לנהוג כמו שנהגו בנו, הקמנו מדינה כדי להיות מודעים לסבל של האחר.

וזה לא פוגע כהוא זה בשמחה על זה שניצחנו.

ואשה שניה שאני רוצה להזכיר אותה – שוב אני מאמין גדול שאין מקרים בעולם, הבוקר הלכה לעולמה אשה בנסיבות שעדיין לא ברורות, קוראים לה שלה סלאם, השופטת המוסלמית הראשונה הבכירה בארצות הברית. השופטת האפרו אמריקאית הראשונה בארצות הברית.

אבל למה אני מזכיר לכם אותה? כי לפעמים יש כאלה שלא מאמינים בתקווה, השופטת הזו מספרת שהיא בחרה להיות שופטת כי היא קראה על חייו של סבא שלה, שהיה עבד בוירג'יניה. כלומר – היא גדלה אצל סבא שהיה עבד. והיא הפכה להיות שופטת בית משפט עליון. חברים – יש כאלה שלפעמים חסרי תקווה, אבל נשים שרואות פני דמשק, שיש להם גובה של עץ תמר, יכולות לראות רחוק, מי מאיתנו זוכר דברים שאנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם, ב 1920, לפני פחות ממאה שנה, לראשונה איפשרו לנשים לבחור לבחירות בארצות הברית.

עד לפני מאה שנה לא היה דבר כזה זכות לנשים לבחור.

אצלנו זה נראה כדבר מובן מאיליו.

נשים יקרות ואהובות מאוד – אל תתיאשו. כי השלום הוא win-win. השלום הוא קבלה שהשני חושב את מה שהוא חושב הוא לא חושב ככה שי יש לו אינטרס פוליטי, הוא לא חושב ככה כדי ללקק או להתחנף למישהוא, הוא באמת מאמין כך. ותפקידנו להיות קשובים, קשובים, קשובים.

וזו התרומה של המהפכה הפמיניסטית לעולם. היכולת להיות קשובים.

נשים יקרות ואהובות – תודה רבה לכם, החמיא לי מאוד שנתתם לי את הזכות לעמוד כאן כשווה לגמרי, להסתכל בכם, "זאת קומתך דמתה לתמר" אומר המאהב "אמרתי אעלה בתמר" אני רוצה לטפס לגבהים שלכם אני רוצה להגיע לעוצמות שלכם, אל תתיאשו השלום לא בוא יבוא, אתם תביאו את השלום.

חג שמח.



לצפיה בדברים שאמרתי בפני הנשים





טואול - בניית אתרים באינטרנט