בקרו אותנו

                 


 02-6408203  
 yglick@knesset.gov.il 
  English 

פעילות ציבורית



חיפוש :

פסח שני - יום הסובלנות הדתית - פאנל במכון הרטמן

15/10/2017
אמנם קצת זעתי כל הכסא מחוסר נוחות, אבל בכל זאת, להלן הדברים שאמרתי בפאנל:

"למען האמת אני פה בהרבה תהיות גם למה הוזמנתי לפה הערב, זה נושא שלא למדת אותו ואני לא מכיר אותו ולא מבין אותו והקהל פה מבין יותר ממני, אני בא לאיפוא שמזמינים אותי כדי שלא יגידו שאני מחרים שום דבר, ולא רק כדי שלא יגידו, אני באמת ובתמים חושב שאנחנו מצווים לא רק לא להחרים אלא גם לא להיות בשיפוטיות בכלל.

אני אתחיל בדבר תורה קטן שהתחדש לי – הרבה פעמים שאלתי אנשים שמביעים ביקורת על הציבור, פעם היה יהודי שהיה עומד כל שבת בכניסה לירושלים – ואולי הוא עדיין עומד שם – וצועק: "שאבעס שאבעס". שאלתי אותו 'למה אתה עושה את זה?' אז הוא ענה לי "זה חובת מחאה" כתוב "הוכח תוכיח את עמיתך" אני חייב זה המשימה שלי.

השנה אני בן 51 – 51 שנים אני קורא את הפסוק הזה וברור לי לחלוטין שלא הבינו את הפסוק הזה. בפסוק הזה כתוב בדיוק ההפך – כך כתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". כלומר: מצוות תוכחה היא חלק מהמצווה לא לשנוא. כלומר – אני צריך להוכיח מישהוא כדי לא לשנוא, איך זה יכול להיות? הענין הוא מאוד פשוט – ולא תשא עליו חטא – הרי מה קורה – לפעמים מישהוא עושה לך משהוא לא טוב, אתה מחזיק את זה אצלך בבטן – בלילה אתה כועס עליו, והכעס מתגבר, אומרת התורה: לא, אל תעשה את זה, הוכח תוכיח את עמיתך – תבוא אליו תשתף אותו ותגיד לו – תשמע – אתה פגעת בי, וככה אתה יכול ללבן את הענין ואז אתה לא תשא עליו חטא. הוכח תוכיח את עמיתך – אין לו שום הוראה של מחאה, אין שום חובה למחות סתם כדי לצאת ידי חובת המחאה, יש חובת הוכחה אם זה גורם לך לשנוא מישהוא כדי להסיר מעצמך את השנאה.

כלומר – אין מצווה להיות שיפוטי בשום מצב בתורה, ההפך – יש מצווה של הכלה, יש צורך להכיל, וכמו שלא יעלה בדעתי לא להענות להזמנה של ציבור של מחללי שבת – למרות שהם נגד ההלכה, אז למה אני צריך בכלל לחשוב לא לבוא לקהל גם אם הם עושים דברים שלא לרוחי.

אז אומרים לי אנשים – מה זאת אומרת? כתוב על זה תועבה! אז גם כתוב תועבה על כל עושה עוול, אז אם אני אחרים קהלים שמעלימים מס הכנסה למשל, הרי כתוב על זה בדיוק את אותה המילה בתורה – "תועבת ה' כל עושה עוול". ולכן – קודם כל בשאלה אם אני בא או לא בא – אז התשובה היא כן. ולכן אם יש כאן איזה ארגון שמקדם סובלנות – אני שם בלי קשר לאיזה עמדה פיתחתי או לא כלפי איזו שהיא חברה.

ומכן לשאלה השניה – מחוייבות – זה א ב של יחסים בין בני אדם, בלי שום קשר למי הם. ר' שלמה קרליבך היה אומר: מה היה החטא של אדם הראשון? החטא הוא שכשאדם הראשון קיבל את אותה שיחת טלפון מאלוהים ששאל אותו מה עשית אלוהים ציפה שהוא יגיד לו: "תשמע – ריבונו של עולם, אני באמת לא הייתי בסדר, תעניש אותי אבל תעשה לי טובה – רק באישתי אל תיגע, בבקשה". אם הוא כך היה עונה – בטוח שהקב"ה באותו רגע היה סולח לו. אבל התגובה שלו היתה "אישתי אשמה". מאז נזרקנו מגן העדן.

כי אי אפשר להיות בגן העדן אם אין לך מחוייבות, אם אין לך הכרת הטוב, אם אין לך מחוייבות בכל המובנים.

לכן מחוייבות היא ענין שצריך לחזק אותו בין כל בני האדם.

ואני הולך לשלב שלישי – והיא אני יכול לומר באופן אישי, וזה טעם אישי, אני חושב שבכל מה שקשור להבעת אהבה מינית כשאני רואה ברחוב גם בני זוג סטרייטים שמביעים את אהבתם המינית באמצע הרחוב זה צובט לי, כל אהבה גופנית זה אצלי משהוא ששייך לחדרי החדרים.

אם זה כבוד הדדי – אז זה מצויין גם אם זה בין בני זוג מאותו המין וגם אם זה בין בני זוג שלא מאותו המין.

אז עד כאן כלפי כל מה שנאמר עד היום: אין לי אופציה של להחרים ציבור, בוודאי שאין לי אופציה של שיפוטיות כלפי שום ציבור, ובוודאי יש לי צורך לחזק מחוייבות שבין אדם לחברו.

השאלה אם אני יכול לבוא בתור אדם שמחובר לעולם ההלכה – ורואה את עצמי מחוייב להלכה, ולהענות לאתגר ולהכשיר את מה שההלכה לא מכשירה – אין לי יכולת לעשות את זה.

וזה גם לא התפקיד שלי בכלל – ואני לא מתעסק בשאלות הבחירה שיש לאחרים.

אני חושב שהדבר הכי נפלא שעשיתי בחיי זה העובדה שהתחתנתי, קודם לאהבה יש קדושה, קידושין לפני חופה אם תרצו, ברכת קדושה לפני אהבה שמקיימים כל יום לפני קריאת שמע. יש קדושה ויש אהבה ולשניהם יש תפקיד בעולם.

זוג להט"בי יכול בוודאי להתחבר לעולם הקדושה – גם של קדושת הזמן, משפחה להט"בית יכולה להתחבר לקדושת המקדש שבעיניי זו הקדושה הכי מרוממת שקיימת, בכל מה שקשור להתחברות לעולם הקדושה, אחד הדברים שביהדות אני דוחה לחלוטין – אם אתה לא מסתדר עם מצווה אחת זה לא אומר שבאותו רגע אתה נזרק החוצה מהקהל. זה אולי אחת הטעויות הכי גדולות שהיו כשאני הייתי נער – בתיכון, חצי מהכיתה שלי לא נשארו דתיים מכיוון שהם היו משוכנעים שברגע שאתה לא מתאים לך לא להתגלח בספירת העומר – ממילא לא שווה להם לשמור שבת כשרות ושאר הדברים. לא פגשתי, חוץ מאישתי, אף אדם מושלם שמסתדר עם כל המצוות שקיימות.

אני לא מתחבר לאמירה שדווקא הקהילה הלה"טבית היא שמקדמת את נושא הזוגיות והפוריות – בכלל לא מתחבר לי – ויש לנו נטיה כזו – להגיד לאיזה קהילה אני שייך, ובאותו רגע – יש לנו גאוות קהילה – כלומר: אני דתי לאומי – והדתיים הלאומיים הכי טובים בכך ובכך, ברגע שאני שייך למחנה מסויים כל המצוות של כל הצדיקים במחנה שלי משוייכים אלי וגם כל העבירות. זה לא נכון, אני נשפט על בסיס עצמי – אם אני אדם טוב, אם אני אדם ישר, אם אני אדם הגון, אם אני אדם מחוייב אם אני מטיב לשני, גם אם הוא הבן זוג שלי ולא משנה מאיזה מין הוא – אז אני בוודאי עושה מצווה ומתקדם בזה, אם אני עושה רע – זה לא שייך אם אני חלק מקהילת הלהט"בים או הדתיים לאומיים או הג'ינג'ים, השייכות הקהילתית לא מסירה ממני אחריות להיות אדם טוב.

אני מחוייב להיות אדם טוב ולא מכיוון שאני שייך לקהילה מסויימת אז אני כמוהם. אדם נשפט על בסיס מה שהוא, אני מקווה שתרמתי בכך משהוא לדיון".

לצפיה בדברים שאמרתי בפאנל:




האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים