בקרו אותנו

                 


 02-6408203  
 yglick@knesset.gov.il 
  English 


חיפוש :

11 שנה לגירוש מגוש קטיף

2.8.2016



אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ המתוק והיקר, אדוני חבר הכנסת חיליק בר היקר והמתוק, אדוני השר אורי אריאל, שר החקלאות, כבוד סגן המזכירה וכנסת ריקה, ולצופים, חברי ביציע המתוקים והיקרים, ראשית, אני באמת רוצה להביע את מחאתי על העובדה שמופיע שאין תשובת שר. נאמר לי במפורש שהשר צחי הנגבי ישיב. התפלאתי היום לראות שהופיע שאין פה שר, אבל אני מביא את זה לתשומת הלב – שזה מה שנאמר לי. 


ובכל זאת, בספר מלכים ב' פרק כ"ה כתוב: "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחֹדש העשירי בעשור לחֹדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויִחן עליה ויבנו עליה דָּיֵק סביב; ותבֹא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו; בתשעה לחֹדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ; וַתִּבָּקַע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין הַחֹמֹתַיִם אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילך דרך הערבה; וירדפו חיל כשדים - - -". ואותו ציטוט מופיע בהמשך, בספר ירמיהו, פרק נ"ב, עד שמגיעים: "ובחֹדש החמישי בעשור לחֹדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם; וישרֹף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בֵּית הגדול שרף באש; ואת כל חֹמות ירושלם סביב נָתצו כל חיל כשדים אשר את רב טבחים". כן, אנחנו נמצאים בימים אלה בימי בין המצרים, שהחלו באמת במצור שהחל שנתיים לפני החורבן, בעשרה בטבת, והחמיר המצב בעיר, היה רעב כבד, עד שבתשעה בתמוז נבקעו החומות; ומייד לאחר מכן, שלושה שבועות מאוחר יותר, בתשעה באב, חרב בית ה'. 


חברי, לאורך ההיסטוריה קרו לעם ישראל אסונות רבים, ולא קבעו עליהם צומות. 100 שנה לפני חורבן בית-המקדש היה אסון גדול לעם ישראל: עשרה שבטים הוגלו מן הארץ, ולא קבעו על זה ימי צום; 90% מהעם, פי-50 מגוש-קטיף – לא קבעו יום צום. והנה, על חורבן המקדש קבעו ארבעה ימי צום: כשהחל המצור בעשרה בטבת, כשהובקעו החומות, כשנחרב הבית, ואפילו צום כשניסו להקים עוד הנהגה. כלומר, בתולדות עם ישראל חורבן בית-המקדש הוא הדבר הנורא ביותר שיש. 


אנחנו בימים האלה מציינים את הדבר הזה כי בית-המקדש זה לא עוד איזה נושא, והר-הבית זה לא עוד איזה נושא; זה המרכז שכל התנ"ך סובב סביבו. אם נתלוש מהתנ"ך את כל הפרקים שעוסקים במקדש, לא יישאר כמעט תנ"ך. ציון הר קודשנו – זה המקום שנקרא ציון. כל תנועת הציונות נקראת על שם הר-הבית, המקום הקדוש ביותר בעולם, המקום שה' בחר לשכן שמו שם. וברוך השם, זכינו בחסדי שמים שדברי התנ"ך הולכים ומתממשים לנגד עינינו. שבנו לארץ, כפי שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח: והפיץ אתכם ה' בכל העמים, אבל מצד שני: "אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" והביאך אל הארץ. ה' אומר: אני אחזיר אתכם. אנחנו זוכים. כמה אנחנו צריכים להודות לקדוש-ברוך-הוא על הדבר הנפלא הזה שמתרחש לנגד עינינו. מי שלא מתפעל ולא רואה את הדבר הנפלא הזה הוא עיוור; מי שלא רואה שכל הכבישים החדשים שמשרד התחבורה עכשיו בונה לכיוון ירושלים, הגשרים והרכבות, לא רואה שזה המשך התגשמות אותם דברי הנביאים של ונהרו אליו כל העמים – הר בית ה'. 


ברוך השם, מתגשמות גם נבואות ישעיהו הנביא, שהמקום הזה יהפוך להיות מרכז עולמי לכל העמים. כשישעיהו הנביא אמר את זה, כל העמים היו עובדי אלילים. איזו חוצפה הייתה לו להגיד שינהרו אל הר בית ה', כי מציון תצא תורה. איזו זכות. וברוך השם, המקום התקדש, כי העולם הפך להיות יותר מונותיאיסטי, והתנ"ך התקבל על-ידי כל העולם. ולכן, כשבאים תיירים לארץ-ישראל, הם מתפעלים ומחזיקים בידם תנ"ך והולכים לכל מקום לראות איך התגשמו דברי הנביאים. 


אבל יש מקום אחד, המקום שהקדוש-ברוך-הוא בחר לשכן שמו שם, שעדיין שבוי; שבוי בידי גורמים אסלאמיים, ולא סתם גורמים אסלאמיים - גורמים אסלאמיים קיצוניים, שמתוך המסגד שבהר-הבית מסיתים לרצח יהודים, ורחמנא ליצלן – איזה חילול השם – הם עושים את זה בשם אללהו אכבר, בשם אלוקים. יש דבר שהוא יותר נגד הקדוש-ברוך-הוא מאשר רצח יהודים? הר-הבית, שאמור להיות מרכז עולמי לשלום – לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה – מופקר בידי אנשים שמקדמים שימוש באלימות. ברוך השם, בשנה האחרונה ראינו שהשר לביטחון פנים הוביל מהלך של להוציא את הגורמים האסלאמיים, התנועה האסלאמית הצפונית, מחוץ לחוק, וה"מוראביטון" וה"מוראביטאת" הוצאו מהר-הבית, וברוך השם, העסק מתקדם. 


אבל אנחנו רואים שם אפליה יומיומית. כלפי מי האפליה? כלפי יהודים, ובתוך היהודים – כלפי יהודים שרחמנא ליצלן נראים כמו יהודים דתיים. אתם יודעים מיהו יהודי? דעו לכם שבמדינת ישראל, מי שבלי כיפה הוא לא יהודי. ככה החליטה משטרת ישראל. כל יום, תפנו לדובר המשטרה, תבקשו ממנו דוח כמה עלו להר-הבית, והוא ייתן לך, יגיד לך: מוסלמים כך וכך, תיירים כך וכך ויהודים כך וכך. אם עלו באותו יום למשל מכינה קדם-צבאית חילונית, הם נחשבים תיירים, הם לא ברשימת היהודים. כי מבחינת המשטרה, מיהו יהודי? מי שנראה כמו יהודי דתי. כל יום לא מרשים להיכנס להר-הבית עם סידור, עם דברי תפילה, עם פרי, כי אתה עלול בטעות לברך. ואם אתה יהודי דתי, אתה מלווה, מוצמד לך, אתה חייב לעמוד בתור, אתה נכנס רק בקבוצה. 


ליוויתי אישה בת 80, ניצולת שואה. האישה פרצה בבכי. כשחלפו על פניה 70 תיירים מגרמניה, יצא שוטר ושאל: מאיפה אתם, מגרמניה? תיכנסו. והיא הייתה צריכה להמתין בתור, כי היא דתייה. אז היא תיכנס עם 15 אנשים, לפעמים עם 20, לפעמים 30, במקרה, ככה, כשיש נדיבות, ועכשיו האחרים יחכו. בשבוע שעבר הגיעו כ-1,000 יהודים לכניסה להר-הבית לזכרה של הלל יפה אריאל, השם ייקום דמה. במשך כל הבוקר נכנסו 300. כל השאר – אתם יהודים, אין מה לעשות. לא משנה שבאותו יום נכנסו אלפי מוסלמים, ולא משנה שבאותו הזמן יכלו להיכנס תיירים באופן חופשי. יהודים שנראים כדתיים – לא.


אבל אני רוצה להתמקד במשהו עוד יותר חמור, וזה מה אני מבקש להתמקד – בעניין עוד יותר חמור, וזה מה שנקרא "ליווי הווקף" לקבוצות של יהודים דתיים. ליווי זה שם מכובס, כי בעצם אנחנו עוסקים בהפגנת ריבונות זרה ובהתנהגות חצופה מאין כמוה.


הסטטוס-קוו הקדוש – רק השבוע אמר פה ראש הממשלה בעניין השבת: סטטוס-קוו הוא דבר דינמי. אז אני מבקש שהסטטוס-קוו יהיה דבר דינמי גם בהר-הבית. הוא דינמי גם בהר-הבית, אבל רק כשזה נוגע לרעת היהודים.


מקומם של אנשי הווקף לא צריך להיות ברחבת הר-הבית, אלא בתוך המסגדים פנימה. כלל לא אמורה להיות לווקף סמכות בשטחים הפתוחים של הר-הבית, אבל הם מנכסים לעצמם סמכות כזאת. בשנים האחרונות הם גם מקפידים לקרוא לכל ההר "מסגד אל־אקצא", והשם חראם א־שריף כבר אינו בשימוש. כל זאת כדי למתוח את סמכותם על חשבון ריבונות מדינת ישראל בהר.


אבל זאת לא התמיהה. יאמר מי שיאמר: הם עושים את תפקידם, ככל יכולתם. התמיהה היא אנחנו. איפה מדינת ישראל? היום בבוקר עלו להר-הבית מדריך של ארכיאולוגים, צחי דבירה, עם שלושה ארכיאולוגים. אחד הארכיאולוגים התכופף להרים זית, לא מצא חן בעיני איש הווקף והרביץ לו מכות. אז עצרו שניים מהם. 


למה אנו מאפשרים להם להיצמד לקבוצות היהודים? זה מעקב מטריד שמהווה עבירה על כמה מסעיפי חוק העונשין. מדוע אנחנו משלימים עם ניכוס הסמכויות שהם נוטלים לעצמם? בשטח, בהר-הבית, הליווי הוא מקור כל הצרות, הוא החיכוך. המשטרה מוסיפה שוטרים מלווים כדי שכוחה לא יהיה נחות מכוח הווקף, המוסיף מצדו עוד ועוד מלווים. כל תפקידם, על-פי הפרסומים המפורשים שלהם, הוא לצוד וללכוד יהודים שמניעים את שפתיהם או עוצמים עיניים או שחלילה מטים את הגוף באופן שיכול להזכיר תנועות של תפילה. הם מלחיצים את השוטרים, ואלה בתורם מלחיצים את היהודים. יהודים מהלכים שם כמו אסירים בחצר הכלא, מוקפים בשתי טבעות של שומרים. אנשי הווקף מכוונים אליהם מבטים, מצלמים את האנשים מטווח אפס, צועקים ומקללים לא פעם, ולפעמים מעזים, כמו היום, להרים ידיים על היהודים.


האם אפשר לקיים ביקורים באווירה כזאת? הרי ראש הממשלה אמר: מוסלמים יתפללו ויהודים יבקרו. מנין החוצפה הזאת? האם הם בעלי-הבית כלפי היהודים בהר-הבית? מדוע לא תעשה המשטרה את תפקידה  לבדה? האם היא זקוקה לעוזרים שכאלה?


על כל זה נוסף עניין הריבונות. לאחרונה הצטיידו אנשי הווקף במדים חדשים; מכשירי קשר כבר יש להם מזמן, והם מתנהגים כמו שוטרים. כפי שהם אומרים בעצמם: אנחנוJordanian Police . זאת ועוד, לאחרונה הם קלטו 200 שומרים חדשים, מה שמביא את סד"כ הווקף ל־500 איש בהר-הבית. מספר זה פירושו הפגנת ריבונות נוגדת וכוח עודף לעומת משטרת ישראל. הם באים לומר: אנחנו בעלי-הבית ולא אתם.


אני קורא מכאן לממשלת ישראל שלא לאפשר את ההתפתחות של הווקף – וצחי הנגבי, אדוני השר, שהיה אמור להיות פה, שהיה אמור להשיב, שאומנם הוא זכור לטוב בזה שהוא פתח את הר-הבית חרף איומי הווקף; אני קורא מכאן לממשלת ישראל לבטל סוף-סוף את הליווי המטריד והבלתי-חוקי לקבוצות יהודים ולהטיל את משימת שמירת הסדר על המשטרה, ועליה בלבד.


אני יכול להוסיף שהמשטרה תשמח להיפטר מן הסרח העודף הזה, שהיא נאלצת לסבול כל יום, לא מסיבות ביטחוניות, לא מסיבות שמירת הסדר, שהרי אנשי הווקף הם הראשונים להפר את הסדר בהר-הבית. אין מקום לפורעים בהר-הבית,  גם אם הם לובשים מדים שתפרה להם הממלכה ההאשמית. 


ריבונות ישראלית בהר-הבית צריכה להיות חדה וברורה, ואילו הווקף המוסלמי חייב להתכנס אל התפקיד שהותר לו מלכתחילה: ניהול העניינים המוסלמיים בהר, הא ותו לא, ללא כל סמכות כלפי היהודים בשטחים הפתוחים של ההר.


מורי ורבותי, אנחנו חייבים לדאוג שכל מי שמכבד את המקום, יהודי או לא-יהודי, יוכל לעלות בצורה מכובדת, אבל כל מי שעבורו אג'נדה של אלימות היא אג'נדה לגיטימית – שלא יהיה שם. אנחנו חייבים לשמר את המקום הזה, מקום בית-מקדשנו, הר-ציון, כמקום שבעזרת השם – "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וכולנו נקרא בשם ה' אחד ושמו אחד, ולא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. כי מהמקום הזה נשמע, כמו שמו של ה' – שמו של הקדוש-ברוך-הוא הוא שלום. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. 


טואול - בניית אתרים באינטרנט