בקרו אותנו

                   



חיפוש :

ש"י עגנון


אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מהקואליציה ומהאופוזיציה, גם אני אדבר על היום הנפלא הזה, יום כיף שהיה פה בכנסת, ביוזמת בית עגנון והנהלת ועדת החינוך. באמת הייתה לי זכות גדולה, יחד עם מנהלת הוועדה, להוביל את היום הזה.


אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מהקואליציה ומהאופוזיציה, גם אני אדבר על היום הנפלא הזה, יום כיף שהיה פה בכנסת, ביוזמת בית עגנון והנהלת ועדת החינוך. באמת הייתה לי זכות גדולה, יחד עם מנהלת הוועדה, להוביל את היום הזה.

דובר לא מעט על אהבתו הגדולה לירושלים – אבל הוא אמר שהפרס הגדול ביותר היה עבורו היכולת לכתוב סיפור בשפה העברית. זאת האהבה הגדולה ביותר. 

 הייתי רוצה להקריא, ברשותכם, קטע קצר שהוא כותב, ולדעתי יכול להיות שהוא כותב את זה על הכנסת. הוא מתאר חלום שלו. הסיפור נקרא "התזמורת", והוא מתרחש בערב ראש השנה, יום של חשבון נפש. זה מה שהוא כותב: "נטלתי את כתב הכניסה ונכנסתי. האולם היה מלא. כנרים וכנרות, מתופפים ומתופפות, מחצצרים ושאר בעלי כלי זמר. כולם עמדו לבושים שחורים וניגנו בלי הפסק. המנצח הגדול" – סליחה, אדוני היושב-ראש – "לא נראה בבית, אבל המנגנים ניגנו כאילו אחד עומד על גבם ועושה בשרביטו. וכל המנגנים והמנגנות מכירי מיודעי היו - - - ", אני אדלג, "כל מנגן ומנגנת, כל אחד מנגן לעצמו, ברם כל המנגינות כולן", שימו לב, "מצטרפות והולכות לשירה אחת וכל מנגן ומנגנת מקושרים לכלי שיר שלהם. וכלי השיר מחוברים לרצפת הבית, וכל אחד סבור שהוא בלבד קשור ומתבייש הוא לבקש מחברו שיתירנו, או אולי יודעים הם שהמנגנים שהם מחוברים לכליהם וכליהם מחוברים לקרקע", כל אחד תקוע, "אלא שהם סבורים שמעצמם ומרצונם הם וכליהם מקושרים ומעצמם ומרצונם הם מנגנים. ברם, זה ברי, אף-על-פי שעיניהם על כליהם, אין העיניים רואות מה הידיים עושות משום שכולם כאחד סומים. וחוששני להם שמא אף אזניהם אינן שומעות מה הם מנגנים, שמרוב שהם מנגנים נתחרשו". 

כל אחד עומד תקוע בעצמו, מקשיב לעצמו. כמה נפלא יהיה אם נדע שכולנו יחד בהרמוניה אחת, תזמורת אחת, ביחד, ורק, כוחנו הוא בזה שאנחנו מכירים ומקשיבים זה לזה. 

טואול - בניית אתרים באינטרנט