בקרו אותנו

                 


 02-6408203  
 yglick@knesset.gov.il 
  English 


חיפוש :

יום ההוקרה לנפגעי פעולות האיבה

27.12.2016

אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, גברתי מזכירת הכנסת, הגברת ירדנה, חברי וחברותי מן הקואליציה ומן האופוזיציה, מתוקים ומתוקות, באשר אתם, יהודים ושאינם יהודים, בעיצומו של חג החנוכה מתכנסים אנו כאן, מתכנסים קודם כול להודות לקדוש-ברוך-הוא על זה שאנחנו חיים כאן, בארץ-ישראל, על הנסים, ועל הנפלאות, ועל התשועות, ועל הנחמות, ואנחנו אומרים גם: ועל המלחמות. 


לכאורה, מה יש להודות על מלחמות? מה יש להודות על מלחמות? נדמה לי שאנחנו שחזרנו לארץ יכולים להסביר יותר מכול מה יש להודות. איש מאתנו לא רוצה מלחמות, לא שש אל מלחמות. כולנו, שואפי שלום אנו; כולנו רוצים להגיע אל היום שבו הארץ הזאת תהיה כל-כולה ארץ של אור, ושמחה וחיים. אבל גם על מלחמות צריך להודות, ואני אסביר למה. אנחנו זוכרים מה עבר עמנו לפני 80 שנה, עת נלקחנו כצאן לטבח ולא יכולנו להילחם; לא הייתה לנו האפשרות לעמוד; לא היינו עם עִם מדינה ועם צבא. לא יכולנו להילחם. יהודה המכבי קם כאיש מן העם ואמר: רבותי, אנחנו לוקחים את גורלנו לידינו. אנחנו עם שיכול לעמוד ולהגן על עצמו. אנחנו עם שיכול לעמוד ולהגן על עצמו. 


גם בימים אלו יש לא מעט שלא בחרו להיות חיילים אבל המציאות כפתה זאת עליהם, המציאות שאנחנו חיים בתוכה כעם עצמאי בארצו. המציאות כפתה עליהם חיים לא פשוטים. לפעמים אנחנו יכולים לראות אותם ולא לשים לב אליהם; הם יושבים באוטובוס, הם יושבים בבתי-הקפה, הם הולכים ברחוב, אבל בלילה, על משכבם, הם סוחבים כאב, בכי, דמע. הם יכולים לסחוב טראומה או פוסט-טראומה; הם יכולים לסחוב כאב פיזי או כאב נפשי, והם סוחבים את זה אתם יום-יום. הם לא שוכחים את אותו פיגוע שהם נפגעו בו, את אותה מסעדה שהם הלכו לצאת לבלות בה עם החברה והתפוצץ להם שם מתאבד חלאת אדם. הם לא ישכחו את זה. את זה הם לא שוכחים, יום-יום הם לא שוכחים, ואנחנו חיים את חיינו פה.


ברוך השם, גם אני מודה על הנסים שקרו לי באופן אישי לפני שנתיים בניסיון להתנקש בחיי. כן, ברוך השם, חזרתי, אני עומד על הרגליים, אני היום חבר כנסת, אבל אולי אתם לא יודעים שגם אני סוחב אתי 53% נכות, אני סוחב אתי כאב 24 שעות ביממה, וברוך השם, אני יצאתי בטוב. יש אנשים שסוחבים אתם כיסא גלגלים; יש אנשים כרותי איבר; יש אנשים שסוחבים אתם כאבים פנימיים שלא תמיד רואים. כולנו כאן חיים בזכותם – שלא תמיד הם יודעים לקטר ולהתלונן ולהתבכיין על מצבם. הם סוחבים את זה אתם כי הם יודעים שהם שילמו את המחיר הנקודתי עבור כולנו, כדי שכולנו נוכל להמשיך לחיות כאן להיות חזקים. 


אנחנו מכאן, היום, בשם כל כנסת ישראל, שולחים להם קודם כול חיבוק גדול גדול, מחזקים את ידיהם, שותפים אתם בכאב היומיומי, שותפים אתם בתחושת השליחות שלהם. כן, אתם הייתם בחזית שלא בחרתם בה. אתם, נפגעי האיבה, נפגעי השנאה, בזכות עמידתכם האיתנה אנחנו עוד נוכל להרים פה לא איבה, אלא אהבה. 


ירושלים – עיר שחוברה לה יחדיו. אני כרגע מגיע מתערוכה שאנחנו פתחנו היום בוועדת החינוך על כך שירושלים, שלכאורה בכל העולם רואים אותה תמיד – תמונות: מחסומים, פצצות, פיגועים – ירושלים, יש בה חיים יום-יומיים עם אהבה גדולה, עם שלום. יהודים ושאינם יהודים חיים כאן כולם יחד. משרתים. אני נפגעתי על-ידי מוסלמי, שירה בי, אבל מי שניתח את החזה שלי, דוקטור פיראס, גם הוא מוסלמי. בירושלים יש מנהלי בתי-מלון, יש אנשים ערבים שמנהלים מה שאתם רק רוצים. בכל הדרגות. מהנדסים, אנשי הייטק – וכך אנחנו נמשיך. ובכל זה, אתם, נפגעי האיבה, משלמים את המחיר יום-יום, ולכן אנחנו מכאן שולחים לכם: היו חזקים, היו ברוכים, יחד אנחנו נצליח להתקדם, לחיי – ולתפארת – מדינת ישראל. תודה לכם.


טואול - בניית אתרים באינטרנט