בקרו אותנו

                   



חיפוש :

חוק החזקת תכשיר אפיפן במקומות ציבוריים


ועכשיו, גבירותי ורבותי, חברי וחברותי להצעת החוק, הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים. חברי, אני יודע שאסור להציג שום דבר במליאה, אבל ברשותכם, כיוון שחלק מהחברים שאלו אותי מה זה, אז אני מבקש מהיושבת-ראש רק להראות שזה הדבר.



לא להציג את זה? לא להציג את זה. לא מרשים לי להציג את זה. מי שיראה, אני מסתובב עם זה פה בכיס מאז אני בן שמונה לכל מקום, כי יש לי אלרגיה לבוטנים, שיכולה להביא גם לסכנת חיים. לא פעם ולא פעמיים הדבר הזה הציל את החיים שלי, לאחר שאכלתי אוכל שהיו בו בוטנים בלי לדעת, ונאלצתי להשתמש בזריקת אדרנלין. כשהייתי צעיר לא היה לנו מזרק אוטומטי, והיינו צריכים להשתמש בקפסולה ובמזרק ולהכין את זה לבד. 


האפינפרין הזה הוא הדבר הכי פשוט שבעולם: פשוט מחזיקים אותו, מוציאים את הפקק, שמים על הרגל. אין בו שום נזק למי שמשתמש בו והוא בריא – סך הכול קצת אדרנלין – לא מזיק לאף אחד. אז הצעת החוק מבקשת שבכל חדר אוכל ציבורי יחזיקו את הדבר הזה, כדי שלא יהיו אנשים שייכנסו לסכנת חיים. מדובר בסכנת חיים בתוך פחות מדקה. אפשר פשוט למות. התגובה האלרגית היא שוק אנפילקטי – זה מצר, גורם לנפיחות ומצר את קנה הנשימה, את כלי הנשימה, ואנשים יכולים למות, ולא רק יכולים – זה קורה, וזה קרה, לצערנו, הרבה מדי פעמים. 


למשל, ברחבי ארצות-הברית, בבתי-הספר יש איסור להכניס כל מיני דברים אלרגניים. פעם נתתי הרצאה בבית-ספר בניו-יורק, בריברדייל, אמרו לי: בית-הספר שלנו הוא nut free, חוץ מזה שבכיתה ג' יש ילדה שקוראים לה שקד. וזה בארצות-הברית, שפעם אכלו כולם peanut butter and jelly . ממרח בוטנים היה המאכל האמריקני, והוציאו את זה מכל בתי-הספר. בכל מסעדה בארצות-הברית יש המתקן הזה, האפיפן. לא צריך הכשרה כדי ללמוד, אפשר לעשות הכשרה של שתי דקות. כל חייל לומד על אטרופין; זה עוד יותר קל מזה. זה מזרק אוטומטי. 


העלות של זה למסעדה או לחדר האוכל היא 150 שקלים פעם בשנתיים. כיוון שלא רצינו לעשות רגולציה, קבענו שזה יהיה רק במקומות שמאכילים מעל 200 אנשים בפעם אחת. כלומר, רק במקומות גדולים. למרות זאת, פנה אלי שר התיירות וביקש שלא להוסיף רגולציה על בתי-המלון, ולכן סיכמתי אתו שנביא את זה לדיון בוועדה, ואני אכבד את בקשתו. אבל לא מדובר בתוספת רגולציה; הרי יש להם תיק עזרה ראשונה, מד"א כבר הכניס את האפיפן בתיקי העזרה הראשונה. אנחנו בסך הכול מבקשים שזה יהיה בתוך תיק העזרה הראשונה. 


יתרה מזאת, קראנו לזה "חוק האפיפן", אבל אני מקווה שבוועדה נשנה את זה ל"חוק המזרק האוטומטי", כי "אפיפן" זה שם של חברה ואנחנו לא רוצים לכבד דווקא חברה מסוימת. אנחנו רוצים לעודד חברות נוספות שייצרו את זה זול יותר, כדי שזה יהיה זול עוד יותר. 


מעבר לדבר הזה, אני רוצה לומר שהחוק הזה כבר עבר בכנסת פעמיים בקריאה ראשונה: הוא עבר בכנסת שלפני הקודמת. חברת הכנסת רחל אדטו ממפלגת קדימה העבירה אותו בקריאה ראשונה – התפזרה הכנסת; חברת הכנסת יפעת קריב מיש עתיד העבירה אותו בכנסת הקודמת. חברת הכנסת יפעת קריב, אגב, מלווה אותי בדבר הזה כבר הרבה זמן, ממש בהמון אכפתיות. אני באתי לכנסת, רציתי להעביר את זה. לא ידעתי שזה כבר עבר, אבל יפעת קריב באמת מסייעת לי בעניין הזה. והיא העבירה אותו – ושוב הכנסת התפזרה. ברוך השם, תודה לאל, עכשיו בכנסת הזאת יש אופוזיציה מאוד קונסטרוקטיבית והיא רוצה להחזיק מעמד עוד שנתיים, אז הפעם אני מקווה שנגיע גם לקריאה שלישית, שהכנסת הזאת תחזיק מעמד עוד קרוב לשלוש שנים ויש מספיק זמן. 


חברי חברי הכנסת, אני כל כך מאושר שהצעת חוק ראשונה שלי היא לא קונטרוברסלית – היא גם בהסכמת הממשלה, היא גם – למשל, חברת הכנסת יעל גרמן, שהייתה שרת הבריאות לשעבר עודדה אותי בחוק הזה וגם היא חתמה עליו, חברי כנסת מימין ומשמאל חתמו עליו. זה באמת מרגש אותי מאוד שהצעת החוק שלי היא לא הצעה שיש בה משום מחלוקת בציבור אלא להפך, תרומה לחיי אדם. 


כמובן, קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות; אני מרגיש כבוד גדול להודות לכמה אנשים. כמו שכבר הזכרתי, חברת הכנסת לשעבר רחל אדטו שהעבירה, וחברת הכנסת לשעבר יפעת קריב,  שבאמת עזרה לי המון, אבל גם חבר הכסת יואל חסון, שמעביר הצעה דומה מייד אחרי. אני רוצה גם להודות לכמה אנשים פרטיים: אודליה אלבו. אודליה אלבו היא מייסדת עמותת אנפילקסיס לאלרגיות מזון. יש לה ילד שהוא אלרגי, והיא מלווה אותי ובאמת מטפלת בנושא הזה בהרבה מסירות נפש. אני רוצה להודות למירי כהן ממשרד הבריאות, שהדריכה והנחתה אותנו; אני רוצה גם להודות לשלומית רידר וצבי טסלר מעמותת יה"ל – העמותה לאלרגיות מזון. אני, כמובן, רוצה להודות לשרי הממשלה, ועדת השרים בראשות השרה שקד, וכמובן לשר יריב לוין, שהסביר לי על הקושי של הממשלה הזאת, שלא רוצה להכביד על בעלי עסקים עם רגולציות נוספות. באמת בעניין הזה אני מבין את זה ואני מקבל את זה. זאת עמדת ראש הממשלה, והיא עמדה נכונה. אנחנו לא רוצים להוסיף רגולציה. נקווה שהדבר הזה הוא לא תוספת רגולציה, אלא הוא בתוך רגולציה קיימת, ויש בזה משום חיי אדם ונעשה את זה בצורה הכי מאוזנת ובתיאום עם הממשלה. 


אני כמובן, מכאן שוב, לקראת סיום, אני שוב מנצל את כמה הדקות שנשארו לי רק לומר שאני כל כך רוצה שהחנוכה הזה יהיה חג שכולו אור בינינו. ואני מזמין את כולם, בבקשה, להיכנס לתערוכה שמוצגת בשבועיים הקרובים בוועדת החינוך. היה שם אתמול חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת זוהיר בהלול, היום ביקרה שם חברת הכנסת ציפי לבני, כמובן, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת ידידי אילן גילאון. חברי הכנסת זה פשוט מראה את הפנים היפות של ירושלים. פשוט, העניין הוא שבשנה הקרובה אנחנו נהיה עדים בעולם לאנשים שיגידו שירושלים היא עיר של אפרטהייד, כי איפה הם רואים את ירושלים בחדשות? בפיצוצים, במחסומים. ירושלים היא עיר של חיים. רק לספר לכם אנקדוטה אישית: אני אומנם נפגעתי על-ידי מחבל מוסלמי, אבל מנתח הלב-חזה שלי היה מוסלמי. ואני שמח שבירושלים יש אנשים ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, בכל התפקידים. וזאת עיר של שלום. ירושלים היא עיר של שלום. 


אני תמיד מקפיד לסיים לפני הזמן שלי, ולכן אני קורא לכולכם לתמוך בחוק הזה. אני מקווה מאוד שנתרום להצלת חיים, ובעזרת השם, שוב, שבוע וחג של הארת פנים זה לזה, וכולנו יחד נוסיף כבוד למדינת ישראל. תודה. 


טואול - בניית אתרים באינטרנט